לא מזמן דיברתי עם מנהלת גיוס שהרגישה פער הולך וגדל בציפיות הארגון ממנה ומה שהיא מצליחה לעשות. היא עובדת מאד קשה ואף מגייסת עובדים ראויים אבל לא עומדת בציפיות הארגון לקצב, לרמת המועמדים וכו׳. היא התחילה להרגיש שהקרקע מתחילה להישמט והיא מאבדת את אמון הארגון.
למרבה ההפתעה- לעמוד ביעדי גיוס קשור רק באופן חלקי למשאבים, גדול הצוות וכמות הגיוס. לעיתים דווקא שקצב הגיוס מאט יותר קשה לעמוד ביעדים. עבור מנהלי גיוס ומגייסים יעדי הגיוס הם הצדקת הקיום בתפקיד. נכון זו לא הסיבה היחידה אבל יעדים נמוכים מייצרים אותו לחץ כמו יעדים שאפתניים. בכל מקרה משאבים אינם פותרים את המתח הזה והוא הופך להיות מורכב יותר ויותר. צריך ללמוד לנהל אותו.
אז איך נמנעים מהפער הזה ומייצרים אימון ויכולת להצליח בכל מיני סביבות ואתגרים?
*למעשה היכולת לעמוד בציפיות קשורה יותר בתקשורת פתוחה ודו סיטרית , בתאום ציפיות, שיתוף מידע ועבודה לצד הנהלת הארגון.
*לעיתים לגייס במספרים קטנים יותר מאתגר מיעדים גדולים - כי קשה לכוון את המאמץ. עדיף לייצר עודף מאשר ליצור פערים
*רב המשברים בגיוס נובעים מפערי תקשורת ולא מחוסר יכולת לגייס. תקשורת פתוחה מאפשרת פתרון בעיות, תיקון ושיתוף פעולה.
*היכולת לשקף את העשייה, את התחזיות ולדברר את העשייה לא פחות חשובים מהגיוס עצמו שהרבה פעמים שואב אותנו פנימה בייחוד כאשר אנחנו מנסים לעמוד בקצב.
