לפני כמה חודשים חברה שלי, שלחה לי את קורות החיים שלי בדיוק מלפני עשרים שנה. מסתבר שהם היו קבורים אצלה באיזה מגירה בעבודה. זה היה כל כך מגניב להסתכל על קורות החיים של עצמי הצעירה שלא היה לה מושג מה צפוי לה. עצמי הצעירה שכל עתידה לפניה. קורות החיים שלי מלפני 20 שנה היו די סתמיים, הם לא שרתו אותי מי יודע מה. בסה"כ קורות החיים הם ורסיה אחת שלנו, נקודה בזמן שאינה לוכדת בהכרח את מלוא הסיפור. בעולם רווי המידע בו אנו חיים זה די מוזר שאנחנו משתמשים עדיין, במסמך הזה שהוא דו מימדי שטוח ומשעמם.
אפילו הלינקדאין שהוא גרסה דינמית יותר של קורות החיים שלנו, אינו מספק לדעתי. הזהות האלקטרונית שלנו ברשת, עדיין מצומצת לקטגוריות יחסית שמרניות של מידע ותלויה בנו שנעדכן אותה ונטפח אותה. המידע אותו אנו מציגים לעולם, הוא בדרך כלל ייצוג של מה שאנחנו מאמינים שחשוב, בעוד שיתכן שהמידע שמעניין את מי שמחפש אותנו הוא מידע אחר. גם לינקדאין נראה היום כמו כלי ניהול זהות די מפוספס. יש כל כךהרבה מה לשפר בתהליך הזה והרבה מזה, הוא בשל המידע הלא מדויק, שממאן להישאר חי בכל עת. כמה מדהים יכול היה לחיות עם מערכות מיון שהן EVERGREEN. אם זה אפשרי בתחומים אחרים, אני בטוחה שאנו בפתחו של עידן אחר לחלוטין. לא בטוח כי כל הרעש בתחום המיון יתפוגג, אבל יתכן כי היכולת שלנו להחשף להזדמנויות ולהיות מיוצגים באופן עשיר ורלוונטי אינה כה רחוקה.
* קורות החיים שלי משנת 1998 שמורים במערכת 🙂
human resource manager looking at many different cv resume and choosing perfect person to hire
